ממסי>>ניו יורק – לחוש את גל ההגירה האדיר לאמריקה

ניו יורק – לחוש את גל ההגירה האדיר לאמריקה

ניו יורק – לחוש את גל ההגירה האדיר לאמריקה

26.4.18

כתב וצילם: ד"ר יהושע רוטין

ניו יורק היא העיר הגדולה בארצות הברית והיא היוותה, בגללה מיקומה במזרח ארצות הברית, את השער למהגרים אירופאים רבים שהגיעו לאמריקה, היבשת החדשה שמעבר לאוקיינוס האטלנטי.

פסל החירות הניצב בכניסה לנמל של העיר, מסמל יותר מכל אתר אחר את החופש של העיר והוא ניתן בשנת 1886 לניו יורק, במתנה, על ידי הצרפתים.

המהגרים שהגיעו לנמל ניו יורק נשארו בעיר עצמה או יצאו ממנה ליישובים אחרים מצפון, מדרום וממערב לעיר. התהליך הבולט ביותר של התפשטות האדם הלבן באמריקה הצפונית היה זה שבו נעו מאות אלפים על עגלות וכרכרות ממזרח היבשת אל מערבה, מסע שארך שבועות רבים והיה כרוך בסיכונים עקב הצורך לעבור רכסי הרים, נהרות רחבים וגם להתמודד עם העוינות של הילידים – אינדיאנים לפי כינויים.

בעוד המהגרים הראשונים מאירופה לאמריקה נכנסו אליה ללא מגבלות כלשהן, לאחר מלחמת העצמאות ומלחמת האזרחים בארצות הברית הוקמו מוסדות שלטון מקומיים (ארציים ופדרליים) שהחלו במרשם התושבים ובמעקב אחר מקום מגוריהם. התהליך קשור גם להחלטה למנוע הגירה חסרת בקרה, במיוחד בריאותית, מהעולם הישן אל  העולם החדש ולכן הוחל ברישום, מיון ובדיקה של המהגרים. פתיחתה של תחנת המהגרים נבע מהצורך לרשום את המהגרים לבדוק את מצב בריאותם למניעת התפשטות מגיפות ולמנוע כניסת אלמנטים לא רצויים לאמריקה. היקף ההגירה לאמריקה הגיע בסוף המאה ה-19 ליותר מחמשת אלפי מהגרים ביום ותחנת הרישום המוסדרת הראשונה שנפתחה בקצה הדרומי של מנהטן לא עמדה בעומס. כך נוסד בראשון בינואר 1892  על האי אליס (Ellis) בנמל ניו יורק, מרכז הגירה חדש דרכו עברו עם הזמן כ-12 מיליון מהגרים. כך גם הפך האי הקטן לשער של אמריקה למיליוני מהגרים שנשקו לאדמת האי, באושר רב. תחנת המהגרים הראשונה נבנתה מעץ ואחרי חמש שנים פרצה בה שריפה. מיד לאחר מכן חזרו ובנו במקום מבנה אבן שנחנך ב-17 בדצמבר 1890 בסגנון צרפתי רנסאנסי (בתמונה משמאל: האולם המרכזי בו התקבצו המהגרים).

בתחנת ההגירה נבדקו המהגרים גופנית, כולל בדיקת עיניים שמטרתה לזהות התפתחות עיוורון ולאחר רישומם, הם המשיכו בדרכם אל קרובי משפחה או באופן עצמאי.

תחנת ההגירה נסגרה סופית בשנת 1954 והמקום הפך עם השנים למוזיאון המציג את עצמת ההגירה האדירה מהעולם הישן לאמריקה, את המהגרים הנוחתים על חוף מבטחים לאחר שבועיים או יותר של שייט באוקיינוס ואת תהליך הקליטה אותו עברו.

לביקור במוזיאון יש לעלות על מעבורת המעבירה את המבקרים מהמזח שבפארק באטרי (Battery Park) שבדרום מנהטן. העלייה על המעבורת כרוכה ברכישת כרטיס ובבדיקה ביטחונית קפדנית. השייט האורך כשלושת רבעי שעה מתחיל בעצירה באי החירות (תמונה משמאל) לאילו המעוניינים לעלות לפסל החירות (אגב, יש להזמין כרטיסי כניסה לפסל עצמו, מראש, באינטרנט) ולאחר מכן עוד כרבע שעה למזח שבאי אליס. הסיור במוזיאון באי אליס הוא חופשי. המוזיאון עצמו מלווה בתצוגה מרהיבה של תמונות, קטעי מולטימדיה, סיפורי מהגרים ובהסברים כתובים.

ביקור באי אליס ובמוזיאון ההגירה מקנה למבקר היכרות לייחודיותה של ההגירה ההמונית מאירופה לארצות הברית על רקע הבדלי התרבויות, והרקע החברתי השונה של המהגרים, ממדינות שונות, ולבעיות הקליטה שלהם באמריקה. המוזיאון מקדיש גם מקום מיוחד להגירה של חלק מיהודי אירופה לארצות הברית, הגירה שהייתה הבסיס להקמת הקהילה היהודית הגדולה בצפון אמריקה.

במוזיאון יש גם בית קפה ומסעדה לשירות הציבור.

עם סיום הביקור באי ובמוזיאון יש לחזור למזח לעלות על המעבורת ולשוט חזרה למנהטן.

חשוב לדעת, התור למעבורת לשייט לאי אליס בשעות היום, הוא ארוך, במיוחד בתקופת חופשת הקיץ. בחודש יוני יוצאים רבים מבתי הספר בארה"ב לטיולים שנתיים וחלקם מגיעים לביקור בפסל החירות וגם במוזיאון ההגירה כשהם מלווים לא רק בהדרכה אלא גם בדפי פעילות וחקר. לכן יש לקחת בחשבון שביקור באי אליס ובוודאי גם ירידה לביקור בפסל החירות נמשכים לפחות חצי יום.

לקביעת ייעוץ נסיעות אישי לחצו כאן

למדריכי נסיעה ומפות של ניו יורק לחצו כאן

תגובות
אין מוצרים בעגלת הקניות