לונדון שלא הכרתם

לונדון שלא הכרתם

27.9.18

מחבר המאמר: אהוד גבריאלי, מתכנן ערים ואזורים, מרצה, מדריך טיולים ותיק ויועץ תיירות בממסי

לונדון היתה תמיד עיר שמעודדת התערבויות והימורים, אולי כביטוי לרוח הספורט האנגלית. לפני כ 130- שנה הציע פיליאס פוג, ג’נטלמן לונדוני אמיד, לחבריו ב”מועדון הרפורמה” התערבות רבת סיכונים מבחינתו: מסע סביב העולם בשמונים יום. כל מי שקרא בנעוריו את ספרו של ז’ול ורן, או ראה את אחד הסרטים שנעשו בעקבותיו, יודע שלאחר הרפתקאות מסמרות שיער וחוויות מסעירות, זכה פוג בהימור. הרעיון לכתבה זו נולד אף הוא בעקבות התערבות שהציע הכותב, בלונדון, לחבורה של מטיילים ותיקים, שכל אחד ביקר לפחות חמש פעמים בעיר שפעם היתה בירת אימפריה עולמית ונותרה, גם היום, עיר קוסמופוליטית היכולה להפתיע מחדש, שוב ושוב, את המבקר בה. ההימור היה כי במהלך יום אחד, תוך שימוש ברכב צמוד, ניתן יהיה להציג בפני אותה חבורה לפחות חמישה אתרים, או מסלולים, בלתי מוכרים לחבריה. הזכייה בהתערבות במקרה זה היתה קלה ומהירה בהרבה מקודמתה, וההרפתקאות היחידות במשך היום היו פקקי תנועה ומקלחות גשם פה ושם.
אתם מוזמנים להצטרף למסע מרתק בתוככי לונדון מצפון לדרום.

מקדש הינדי בשכונת פועלים ומהגרים

שכונת ניסדן (Neasden) בצפון-מערב לונדון איננה יעד ביקור לתייר הישראלי בדרך כלל. האתר הידוע ביותר בסביבתה הוא אצטדיון הכדורגל המפורסם וומבלי (Wembley), אליו מגיעים רק החובבים הנלהבים של ספורט זה. אולם בלב השכונה הלונדונית הצנועה ניצב מבנה מדהים שהוגדר כאחד מפלאי העולם – מקדש הינדי מפואר שניראה כאילו הועבר בשלמותו מהודו. המקדש, ששמו המלא הוא “שרי סוואמינאראיאן מאנדיר”  (Shri Swaminarayan Mandir), נבנה במשך שלוש שנים, באמצעות תרומות של הקהילות ההודיות הגדולות בבריטניה ומחוץ לה ובעזרת אלפי מתנדבים, ונחנך באוגוסט 1995. זהו מרכז דתי-תרבותי-חינוכי מרשים ביותר של דת, מהעתיקות בעולם, שמאמיניה ברחבי העולם מונים למעלה מ- 750 מיליון (מרביתם אמנם בהודו, אך גם בבריטניה מספרם נאמד בכחצי מיליון). המרכז כולל שני מבנים ענקיים הצמודים זה לזה. הראשון הוא ה”מאנדיר”, המקדש עצמו, הבנוי כולו שיש איטלקי ובולגרי, ומאופיין בכיפות ובצריחים דמויי חרוט, ובגרם מדרגות מלכותי המוביל אליו מהגן המטופח להפליא שסביבו. עבודות הגילוף, הפיסול והעיטורים דמויי התחרה בשיש, מותירות את הצופה פעור פה ומזכירות, למי
שהיה בהודו, את הטאג’ מהאל ואת מקדשי קאג’וראהו. בתוך המקדש מוצבים מאות פסלי שיש של האלים ההינדים השונים.
המבנה השני הוא ה”האבלי” (Haveli), אולם תפילה והתכנסויות עצום הבנוי כולו עץ טיק בורמזי ואלון אנגלי, ללא עמודים תומכים. גם הוא מהווה
מלאכת מחשבת מדהימה של אומני בנייה וגילוף בעץ. הביקור בשני המבנים הוא חופשי לציבור בכל ימי השבוע, למעט בשעות התפילה של המאמינים או בימים של טקסים דתיים מיוחדים. שעות הביקור הן: 11:00-09:00, 12:15-11:45, 18:30-16:00 . יש לכבד את כללי ההתנהגות באתר: לבוש צנוע (לא מכנסיים קצרים או שמלות וחצאיות מעל הברכיים), חולצים נעליים בהאבלי ובמאנדיר (יש מדפים מיוחדים לאחסון), בתוך המבנים אסור לצלם, לעשן, ללעוס מסטיק ולהשתמש בטלפונים סלולאריים. הכניסה מחייבת בדיקה ביטחונית.

איך להגיע: לבאים ברכב, הכתובת היא 105-119 ברנטפילד רואד, ניסדן (Brentfield Road). שני ציוני דרך צרכניים מובהקים ומוכרים היטב הסמוכים למקדש הם אולם התצוגה הראשי של חברת איקיאה וחנות הדגל (הסופר- סטור) של חברת טסקו. למשתמשים בתחבורה ציבורית- שתי תחנות התחתית הקרובות הן וומבלי פארק (Wembely Park)- על קו מטרופוליטן, וניסדן – על קו ג’ובילי. משם, הליכה רגלית קצרה. אפשר גם באוטובוסים 206 , 112 , 92 ו 18- . מס’ הטלפון של המקדש הוא 8965-2651(020) ואתר האינטרנט שלו www.swaminarayan.org.

תחנת רכבת שנראית כמו ארמון
מה זה לכל הרוחות? טירה צרפתית, ארמון מלכותי, קתדרלה ניאו-גותית? זו היתה השאלה שהעלו חברי כשעמדו מופתעים מול המבנה הוויקטוריאני המפואר של תחנת הרכבת סנט פאנקראס (St. Pancras). תחנת רכבת זו ניצבת על אחד מעורקי התנועה הראשיים של צפון מרכז לונדון – יוסטון רואד (Euston Road), במרחק של רבע שעת הליכה מהמוזיאון הבריטי שמדרום לה, או 20 דקות הליכה מפינת ריג’נטס פארק הידוע ממערבה. תחנת הרכבת והמלון המפואר שמעליה, מידלנד גראנד הוטל, הוקמו בשנים 1876-1865, בשיא התקופה הוויקטוריאנית כשהאימפריה הבריטית היתה במלוא עצמתה. הן התחנה והן המלון נחשבו בזמנו ל”מילה האחרונה” בתחומי ההנדסה והאדריכלות. סיר ג’ורג’ ג’ילברט סקוט שתכנן את המבנה החיצוני של התחנה ואת מלון היוקרה מעליה, בחר להקים בניין מקורי ביותר בסגנון ניאו-גותי מונומנטאלי. למרות כל תהפוכות הזמן שעברו עליו- הבניין מדהים גם היום. הבנייה נעשתה בלבנים אדומות בגוונים שונים, בשילוב עיטורים בלבנים שחורות ולבנות. המון צריחים “גותיים” מתנשאים על גגו והגבוה מכולם הוא מגדל השעון התמיר והמחודד. מאות החלונות המעוגלים והקמורים הקבועים בחזיתות המבנה ושילובם בתוך מערכות של גמלונים, כרכובים, עמודי קישוט, עליות גג משופעות וארובות גבוהות בגוונים שונים יוצרים תמונה ארכיטקטונית שנראית כלקוחה מספר אגדות. כשאחזקת המלון הפכה בלתי כלכלית לחלוטין בשנות השלושים של המאה ה- 20, שינתה חברת הרכבות “מידלנד” את ייעודו וקבעה בו את משרדיה. לפני כארבעים שנה הועלתה בעיריית לונדון הצעה להרוס את המבנה המוזנח ולהקים במקומו בניין משרדים מודרני של בטון, פלדה וזכוכית. הצעקה שהקימו חסידי השימור של האדריכלות הוויקטוריאנית, כולל יורש העצר הנסיך צ’ארלס, הביאה לנסיגה מהירה של יוזמי תכנית ההריסה. התחנה והמלון הוגדרו כאתר שימור מורשת מדרגה ראשונה, ובשנות התשעים הוחל בשיפוצם. חלקו התחתון של המבנה ייועד שוב למלון יוקרה מודרני ובחלקו העליון מתוכננות דירות יוקרה לאלפיון העליון. תחנת הרכבת עברה אף היא שדרוג רציני והחל מהשנה הבאה היא תשמש גם כתחנת מוצא ויעד של רכבת היורוסטאר המקשרת את אירופה לבריטניה. המבקרים בתחנת סנט פנקראס שיחצו את רחוב מידלנד הצמוד לחזיתה המערבית, יזכו ב”בונוס” נוסף – ביקור במבנה המודרני ביותר של “הספרייה הבריטית” (The British Library), אחת מהספריות הגדולות והחשובות ביותר בעולם, שהועברה לפני שנים אחדות ממשכנה הקודם במוזיאון הבריטי למעונה החדש. גם מבנה מודרני זה נבנה מלבנים אדומות, ונכללו בו כמה אלמנטים אדריכליים המקיימים מעין דו-שיח מעניין עם אלה של המבנה הישן השכן. לפני הכניסה לבניין הספרייה ראוי להקדיש מבט או שניים לפיסול הסביבתי ברחבת הכניסה. כדאי לשים לב במיוחד לפסל הגדול של אייזיק ניוטון, ולעץ הנטוע שלידו לוח הנצחה לזכרה של אנה פראנק. איך להגיע: תחנות תחתית בקרבה מיידית- סנט פאנקראס וקינגס קרוס (Kings Cross) ושפע של אוטובוסים ומוניות העוברים ברחוב יוסטון רואד.

ונציה בלונדון?

התשובה חיובית והפעם – ממש בליבה של לונדון. כ- 500 מ’ מצפון לתחנת הרכבת הגדולה פאדינגטון (Paddington) נמצאת “ונציה הקטנה”  (Little Venice). מדובר באחת משכונות המגורים המקסימות והיקרות ביותר בלונדון, שדומה כי איננה שייכת כלל לכרך הגדול והסואן. במרכז השכונה אגם מים קטן בצורת משולש הקרוי בריכת בראונינג, על שמו של המשורר רוברט בראונינג, ובתוכו אי זעיר עם עצים גדולים, משכן לברבורים לבנים, אווזי בר וברווזים צבעוניים. האגם הוא מקום המפגש של שלוש תעלות שיט שנחפרו כדי לשמש להובלת סחורות בתחילת המאה ה-19. מפגש התעלות באגם הקטן הוא שהעניק לשכונה את השם הרומנטי ונציה הקטנה. המים לתעלת פאדינגטון, תעלת ריג’נט (Regent’s Canal) ותעלת גראנד יוניון (Grand Union Canal) הגיעו מנהר התמזה החוצה את העיר. כדי לפתור את בעיית הבדלי הגובה לאורך נתיבי מים אלה ולאפשר את השיט של הסירות ודוברות המטען, הוקמה מערכת של סכרים כפולים (Locks) שבעזרתם הסירות עולות ויורדות בתעלות
כמו במדרגות. במקומות מסוימים התעלות אף עוברות במנהרות מתחת לרחובות העיר. השימוש בתעלות להובלת מטענים נמשך עד שנות החמישים של המאה ה- 20, באמצעות גרירת כלי השיט על ידי סוסים שצעדו בשביל צר לצד התעלה. משהופסק השימוש המסחרי בתעלות מטעמים טכניים וכלכליים, הפכו אותן בהדרגה לנתיבי שיט לסירות נופש ותיירות ואת שבילי הגרירה למסלולים מקסימים של הליכה ורכיבה על אופניים לצד המים.
בתיה של השכונה הקטנה הם בתים לבנים יפים מאד, דו-קומתיים, מעוטרים בעמודים ובגילופי-טיח בסגנון הניאו-קלאסי שהיה מקובל במאות ה- 18 וה- 19 . הם ניצבים לאורך רחובות עם שדרות של עצים עתיקים. כדי ליהנות מחזותם מומלצת הליכה מתונה, נעימה ביותר, ברחובות בלומפילד (Blomfield Road), ליד התעלה והאגם, פורמוזה (Formosa) וקליפטון גארדנס (Clifton Gardens). מובן מאליו כי בתים נאים אלה מהווים נכסי נדל”ן מבוקשים ביותר בלונדון. לאומללים, שאין ביכולתם לרכוש בית בשכונה ובכל זאת מתעקשים להתגורר בה, מוצע תחליף ססגוני ביותר למגורים, ממש על המים, בדמות סירות-בית צבועות בצבעים בוהקים הקשורות בקביעות לגדות התעלה ומשתקפות בצורה פוטוגנית מאד במימיה. סיום מוצלח לטיול הרגלי בוונציה הקטנה יכול להיות בישיבה נינוחה על כוס קפה ומאפה באחד משני בתי הקפה הממוקמים לצידו של רחוב בלומפילד, על גשרים מעל התעלה, תוך צפייה בתנועתן האיטית של הסירות מתחת. תוספת אולטימטיבית לביקור היא להצטרף לשיט איטי באחת מסירות- התעלה (כ- 45 דקות) מוונציה הקטנה עד שוק הפשפשים הידוע בקמדן לוק (Camden Lock), הפעלתני במיוחד בסופי שבוע. השיט המלווה בהסברים (באנגלית) מאפשר לחוות את לונדון מזווית מאד לא שגרתית, תוך שהוא חולף על פני סירות המגורים, ארמונות אצולה, מסעדה סינית צפה מצועצעת המתגלה במפתיע באחד מעיקולי התעלה ומנהרה אפלולית מסתורית. בקטע מסוים עובר מסלול השיט ממש בתחום גן החיות הענק של לונדון בריג’נטס פארק, ומספק הזדמנות ייחודית לצפות מהסירה בחלק מבעלי החיים והעופות השוכנים בו. ההפלגה מסתיימת בסכר הכפול מתחת לקמרון גשר העץ של קמדן לוק, כאשר המהומה הרעשנית של שוק הפשפשים בו עוגנים מהווה השלמה שבניגוד לשיט המרגיע.
איך להגיע ואיך לשוט: תחנת התחתית וורוויק אבניו (Warwick Avenue) על קו בייקרלו, נמצאת במרחק שלוש דקות הליכה מהאגם המשולש במרכז “ונציה הקטנה”. זו הדרך המהירה ביותר מכל מקום. אפשר גם להשתמש באוטובוסים האדומים שמספרם 6 ו- 46 . ראוי לציין שניתן להגיע אל האגם גם בטיול רגלי, בהליכה מתונה של כחצי שעה מאתרי תיירות מוכרים מאד כמו מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו, או מ”פינת הנואמים” בהייד פארק, הסמוכה לקצה המערבי של רחוב אוקספורד הידוע לכולם. את השיט לקמדן לוק ניתן לערוך בסירות המודרניות הרחבות של חברת “אוטובוס המים של תעלת ריג’נט” (Regent’s Canal Waterbus), או בחלופה העדיפה, בטעם של פעם, בסירות הצבעוניות הצרות של חברת ג’ייסון (Jason’s Canal Boat).
סירות אלה מפליגות מספר פעמים ביום, מסוף מרץ עד תחילת נובמבר,מרציף קטן וחמוד על התעלה, מול בית מס’ 60 ברחוב בלומפילד. טלפון
לבירורים- 7286-3428(020). אתר האינטרנט- www.jason.co.uk.

מסלול הגדה הדרומית של התמזה
לונדון של “המתחילים” היא בעיקרה זו שמצפון לנהר החוצה את הכרך. אתרי התיירות המפורסמים ביותר, המוזיאונים החשובים, הכיכרות המרכזיות, הפארקים הגדולים, אזורי הבידור והתיאטראות, השווקים הססגוניים, רחובות הקניות הראשיים ומלונות התיירות העיקריים- רובם מצויים מצפון לתמזה. “המתקדמים”, לעומת זאת, יכללו בביקוריהם גם את הגדה הדרומית של הנהר, איזור בו פותחו והוקמו בשנים האחרונות, בעיקר לקראת שנת המילניום, מוקדי משיכה ועניין מרתקים ומפתיעים לאורכה של טיילת יפהפייה. מסלול הליכה נוח בין גשר הטאוור (Tower Bridge) במזרח לגשר ווסטמינסטר (Westminster Bridge) במערב, שאורכו כחמישה ק”מ, מאפשר למטיילים בו ביקורים באתרים ותצפיות עירוניות מרהיבות ולא שגרתיות אל הגדה הצפונית. מסלול זה הוא רק קטע קטן משביל התמזה (Thames Path) שהוכשר למעבר חופשי של הציבור לרוחב המטרופולין, על גדות הנהר.
בהנחה שבמצודת לונדון, הטאוור, ביקרו כבר כולם, אפשר להתחיל את טיול הגדה הדרומית בכוס בירה בפאב עטור הפרחים “דיקנס אין” (Dickens Inn) הצופה על היאכטות היפות והספינות ההיסטוריות במעגן של קתרינה הקדושה (St. Catherine Dock). הפאב והמעגן נמצאים אמנם עדיין על הגדה הצפונית, אך מכאן קצרה הדרך אל המעלית המטפסת לראש הצריח הצפוני של גשר הטאוור. גשר פוטוגני זה, מהסמלים המוכרים והמצולמים ביותר של העיר, נחשב עם חנוכתו בשנת 1894, להישג טכנולוגי מדהים של שלהי התקופה הוויקטוריאנית, בזכות היותו )עד היום( היחיד בלונדון שפתיחתו, לשתי זרועות ענק מתרוממות, מאפשרת כניסת אניות גדולות במעלה הנהר אל מרכז העיר. הצריח הצפוני מתחבר, בגובה רב מעל הנהר, באמצעות מעין פרוזדור מרחף שקירותיו זכוכית, אל תאומו בגדה הדרומית. לאורך הפרוזדור תצוגות מעניינות המתארות את תולדותיו של הגשר. המראה הלא שגרתי מגבוה על הנהר והעיר מרשים מאד.                            מהמאה ה- 19 נקפוץ לעידן המודרני והעתידני, במוזיאון העיצוב (Design Museum) הסמוך, השוכן ברציף באטלרס (Butler’s Wharf) ונחשב ל”מילה האחרונה” בתחומו. בהליכה קצרה מערבה בטיילת הגדה הדרומית מגיעים לגשר הקצר המוביל אל אניית המלחמה בלפאסט, האחרונה מסוגה ששרדה מתקופת מלחמת העולם השנייה. האנייה האפורה, העוגנת דרך קבע בתמזה, היא מוזיאון צף של הצי הבריטי. מכאן, סטייה של כ- 150 מטר דרומה מטיילת הנהר, מאפשרת לבעלי עצבים חזקים, חובבי אימה וזוועות שטרם ביקרו במוסד הוותיק, “הצינוק של לונדון”  (London Dungeon), לערוך את ביקור הבכורה שלהם במוזיאון קלאוסטרופובי זה. מרתפיו הקודרים של “הצינוק” מלאים באביזרי עינויים מכל הסוגים ובתצוגות מזעזעות הקשורות לג’ק המרטש ולפושעים מבהילים אחרים. ראו הוזהרתם!
בחזרה לטיילת הנהר ואנו בקצהו הדרומי של גשר לונדון, מה”צעירים” בגשרי העיר שנחנך בשנת 1973. גשר הקשתות שקדם לו באותו מקום זכה לפרסום עולמי כאשר בעת פירוקו, עקב מצבו הרעוע, הציע מיליונר אמריקאי תימהוני לקנות את אבני הבניין שלו במיליון לירות סטרלינג. הצעתו התקבלה והקונה העביר את האבנים לארה”ב ובנה את הגשר מחדש מעל נהר מעשה ידי אדם במדבר אריזונה, מדרום ללאס וגאס. הלשונות הרעות יודעות לספר שהעסקה היתה טעות איומה. המיליונר חשב שהוא קונה את אבניו של גשר הטאוור היוקרתי.
כ- 500 מטר מפרידים בין גשר לונדון לגשר סאותווארק (Southwark) הסמוך אליו ממערב. חמישה אתרים ייחודיים מרוכזים בצפיפות לאורך קטע קצר זה של טיילת הגדה הדרומית. קתדרלת סאותווארק העתיקה ולידה החורבה המרשימה של ארמון ווינצ’סטר (Winchester Palace), שהיה מהמבנים המפוארים בגדה הדרומית בימי הביניים, הם הראשונים שחולפים לידם.
מטרים ספורים משם מופתעים לגלות את ספינת המפרשים של סיר פרנסיס דרייק, שודד-ים, מגלה ארצות והמנצח בקרב הימי נגד הארמדה הספרדית, מגדולי הימאים הבריטיים במאה ה 16- . הספינה, “איילת הזהב” (Golden Hinde), העוגנת עתה על שפת הנהר, היא שיחזור מדויק בגודל מלא של ספינת הפיראטים המקורית. אפשר לבקר בתוכה, למשש את תותחיה ולצלם את ה”מלחים” הלבושים בבגדי תקופתה של המלכה אליזבת הראשונה.
מסלול הטיילת סוטה לפתע אל סמטה צרה מרוצפת אבנים. מבט למעלה, אל קומתו השנייה של הבניין העתיק משמאל, מגלה שלד מבהיל בתוך כלוב ברזל חלוד תלוי מעל הראש. זהו שלט הכניסה לאתר היסטורי משומר נוסף, מוזיאון כלא קלינק (Clink Prison)- עוד מרתף זוועות המשחזר את תנאי הכליאה הקשוחים של אסירי לונדון בעבר – השלמה ותוספת לביקור בצינוק של לונדון בתחילת המסלול. עוד צעדים אחדים מערבה ומגיעים לאתר שונה לחלוטין ומשמח לב: וינופוליס (Vinopolis)- עיר היין, מהאטרקציות החדשות של לונדון. כרטיס הכניסה לתצוגת המולטימדיה המשעשעת במקום מקנה גם את הזכות לטעימה של חמישה סוגי יין. המשך המסלול מערבה מוביל לשני אתרי תרבות סמוכים, שנפתחו לציבור לקראת שנת 2000. האחד הוא התיאטרון של שייקספיר, הגלוב (The Globe), מבנה לבן מחוזק בקורות עץ עם גג קש, שיחזור מדויק של התיאטרון המקורי שפעל בקרבת מקום עד שנשרף בשנת 1613. השני, מיד מאחורי הגלוב, מאופיין בארובה ענקית המתנשאת לגובה רב,
סימן הזיהוי של גלריית טייט מודרן (Tate Modern), מוזיאון לאמנות מודרנית הממוקם בחללה של תחנת כוח שחדלה לפעול.
גשר המילניום המרשים והאלגנטי להולכי רגל, שתחילתו ממש מול הגלריה, חוצה את הנהר לכיוון קתדרלת סיינט פול והסיטי בגדה הצפונית. פתיחתו של הגשר הייתה אחד מהאירועים החגיגיים העיקריים של שנת 2000 בלונדון, אולם מיד לאחר שנחנך ברוב פאר בידי המלכה, הפכה החגיגה לבדיחה עצובה ויקרה מאד: הקבוצות הראשונות של הולכי רגל שעברו עליו חשו כאילו לקו במחלת ים בגלל רעידות ותנודות בלתי נשלטות של המבנה המתוחכם.
הגשר, שהושקעו בו מיליונים רבים, נסגר מיד לתנועה למרבה הביזיון וצוותים גדולים של מתכננים ומהנדסי גשרים השקיעו כמעט שנתיים של בודה ועוד כמה מיליוני ליש”ט, עד שנמצא פתרון לבעיה. כיום מאפשר גשר המילניום, למי שרוצה לסיים כאן את מסלול הגדה הדרומית, לחצות את הנהר אל הסיטי בדרך מרשימה מאד וללא זעזועים מטרידים. הממשיכים בטיילת הגדה הדרומית יחלפו מתחת לגשרי בלקפריארס (Blackfriars) בקטע מעוצב שלאורכו עמודי תאורה מפוסלים בסגנון הוויקטוריאני וליד מגדל אוקסו (Oxo Tower) שבקומתו העליונה ממוקמת אחת ממסעדות היוקרה של לונדון. מיד לאחר מכן הם יגיעו, בעיקול החד של התמזה דרומה, לאחת מפינות החמד של המסלול – רציף גבריאל (Gabriel’s Wharf). בוטיקים קטנים, פאבים סימפטיים, מסעדות עממיות ולעתים גם דוכנים נחמדים של שוק פשפשים מצויים כאן למכביר, ומעניקים הזדמנות רצויה למנוחה מההליכה. בהמשך המסלול חולפים על פני גשר ווטרלו הרומנטי וליד מכלול מוסדות תרבות הוותיקים והמוכרים: הרויאל פסטיבל הול, התיאטרון הלאומי המלכותי, אולם המלכה אליזבת ומרכז הסרטים הלאומי. הטיילת משתלבת כאן בפארק היפה של גני היובל (Jubilee Gardens) על גדת הנהר. המבנה הניאו- קלאסי המפואר בצידו השני של הפארק הוא הקאונטי הול (County Hall) ששימש בעבר כמטה של עיריית לונדון רבתי. היום משמש הבניין כאכסניה לאקוואריום של לונדון ולתצוגת הקבע המרתקת “עולמו של סלבאדור דאלי”.
בתצוגה מרוכזות יותר מ 500- עבודות מקוריות – בתחומי הציור, הפיסול, הריהוט והתכשיטים – של אחד מחשובי האמנים הסוריאליסטים של המאה הקודמת. חובה לראות.
בסמיכות מיידית לדאלי ניצב על הגדה הדרומית מיתקן הנדסי מדהים – העין של לונדון (London Eye). גלגל ענק, מהגבוהים בעולם (135 מ’) שהוקם לכבוד שנת המילניום. הסיבוב השקט והאיטי באחת מ 32- הקרוניות השקופות של הגלגל נמשך כ- 30 דקות ומאפשר תצפית מרהיבה. במזג אוויר סביר ובראות טובה יעניק הגלגל, ללא ספק, “חוויית על” מרגיעה לסיכום מסלול טיילת הגדה הדרומית.
איך להתחיל ואיך לסיים: את המסלול ניתן לבצע ממזרח למערב כמתואר לעיל, או ממערב למזרח. תחנות הרכבת התחתית מהן פותחים בהליכה
ומסיימים אותה הן טאוור היל (Tower Hill) במזרח ו-ווסטמינסטר (Westminster) במערב. שתיהן, אגב, בגדה הצפונית של התמזה.

מתוך מגזין “דיסקברי – טיול עולמי”, גליון לונדון

תגובות

השאר תגובה

אין מוצרים בעגלת הקניות